בס"ד

הלכות ייבום וחליצה פרק ג
א  האומר זה בני, או שאמר יש לי בנים--הרי זה נאמן; ופוטר את אשתו מן החליצה, ומן הייבום.  [ב] אמר זה אחי, או שאמר יש לי אחין--אינו נאמן לאסור אשתו, ולהניחה זקוקה ליבם:  שהרי זה מתכוון לאוסרה, לאחר מותו.
ב  [ג] היה מוחזק שיש לו אחין, ואמר בשעת מיתתו, אין לי אחין--אינו נאמן; וכן אם אמר על מי שהוחזק אחיו, אין זה אחי--אינו נאמן.  לא היה מוחזק באחין, ויצא עליה קול שיש שם עדים שיעידו שיש לבעלה אחין, והעדים במדינה אחרת--אפילו אמר הוא בשעת מיתתו, אין לי אח--הרי זו חוששת, ותמתין עד שיבואו העדים שאמרו ויישאלו.
ג  [ד] מי שזינה עם אישה, בין פנויה בין אשת איש, ונתעברה, ואמר, זה העובר ממני הוא, ואפילו היא מודה לו--אף על פי שהוא בנו לעניין ירושה--הרי זה ספק לעניין ייבום:  כשם שזינת עימו, כך זינת עם אחר, ומאיין ייוודע הדבר שזה בנו ודאי, והרי אין לו חזקה; אלא לעולם ספק הוא, ולהחמיר דנין בו--וחולצת, ולא מתייבמת.
ד  [ה] נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה, ומתייבמת על פיו; או שמת יבמה, או שניתן לבעלה בן להתירה לזר.  ואפילו עבד, או אישה, או גוי מסיח לפי תומו--מעיד במיתת היבם, כמו שמעיד לאשת איש להתירה, כמו שביארנו בהלכות גירושין.  [ו] וחמש הנשים שאין מעידות זו לזו שמת בעלה, כך אין מעידין לה שמת יבמה; ודין עדות זו, כדין אותה עדות, לעניין עדים שמכחישין זה את זה במיתת היבם, ולכל דבר.
ה  [ז] שתי יבמות שבאו ממדינת הים, זו אומרת מת בעלי, וזו אומרת מת בעלי--זו אסורה מפני בעלה של זו, וזו אסורה מפני בעלה של זו:  שאין יבמתה נאמנת להעיד לה שמת יבמה, כמו שאמרנו.
ו  [ח] היה לאחת מהן עד שמת בעלה--זו שיש לה העד, עומדת באיסורה:  שאינה אסורה מפני בעלה, אלא מפני יבמה.  וזו שאין לה עד, מותרת:  שהרי העד העיד שמת יבמה; והיא נאמנת לומר, מת בעלי.
ז  [ט] לזו בנים, ולזו אין בנים--זו שיש לה בנים, מותרת; וזו שאין לה בנים, אסורה.
ח  היה להן יבם אחר כן, הרי זה מייבם לשתיהן.  [י] מת זה היבם שייבם אותן--אסורות להינשא לזר, כשהיו בתחילה.  נתייבמו ונתגרשו, הרי אלו מותרות לזר.