בס"ד

הלכות ייבום וחליצה פרק א
א  מצות עשה מן התורה, שייבם אדם אשת אחיו מאביו, בין מן הנישואין בין מן האירוסין, אם מת בלא זרע--שנאמר "ובן אין לו . . . יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).  ומן התורה, אינו צריך לקדש יבמתו, שזו אשתו היא שהקנו לו מן השמיים, אלא יבוא עליה; וכתובתה, על נכסי בעלה שמת.
ב  לא רצה לייבם, או שלא רצת היא--הרי זה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת להינשא לאחר; ומצות עשה מן התורה, לחלוץ אם לא רצה לייבם--שנאמר "וחלצה נעלו . . ." (דברים כה,ט).  ומצות ייבום, קודמת למצות חליצה.
ג  זה שנאמר בתורה "ובן אין לו" (דברים כה,ה)--אחד הבן ואחד הבת, או זרע הבן או זרע הבת:  הואיל ויש לו זרע מכל מקום, בין מאישה זו בין מאישה אחרת--הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה, ומן הייבום.
ד  אפילו היה לו זרע ממזר, או עובד עבודה זרה--הרי זה פוטר את אשתו.  [ד] אבל בנו מן השפחה, ומן הנוכרית--אינו פוטר:  שזרע הבא מן השפחה, עבדים, והבא מן הגויה, גויים; וכאילו אינם.  הרי הוא אומר בשפחה "האישה וילדיה, תהיה לאדוניה" (שמות כא,ד), מלמד שוולדה כמוה; ובגויה הוא אומר "כי יסיר את בנך מאחריי" (דברים ז,ד), מסיר אותו מליחשב בקהל.  ואף על פי שנשתחרר בנו מן השפחה, או נתגייר בנו מן הגויה--הרי הן כשאר הגרים והמשוחררין, ואינן פוטרין את אשתו.
ה  הרי שהיה לו בן מן השפחה שלו, ושיחררו, ושיחררה, ונשאה, ומת בלא זרע--הרי זו תתייבם לאחיו, ואף על פי שבנה ממנו קיים שכבר שיחררו.
ו  [ה] מי שמת והניח אשתו מעוברת--אם הפילה אחר מותו, הרי זו תתייבם; ואם ילדה ויצא הוולד חי לאוויר העולם--אפילו מת בשעה שנולד--הרי אימו פטורה מן החליצה, ומן הייבום.  אבל מדברי סופרים, עד שייוודע בוודאי שכלו לו חודשיו, ונולד לתשעה חודשים גמורים.  אבל אם לא נודע לכמה נולד--אם שהה שלושים יום--הרי זה ולד קיימה, ופוטר את נשי אביו מן החליצה ומן הייבום; ואם מת בתוך השלושים, אפילו ביום השלושים--בין שמת מחולי, בין שנפל מן הגג או אכלו ארי--הרי זה ספק נפל, ספק בן קיימה; ולפיכך אימו חולצת מדברי סופרים, ולא מתייבמת.
ז  [ו] מי שיש לו אח מכל מקום--אפילו ממזר או עובד עבודה זרה, בין קטן בין גדול--משיצא ראשו ורובו לאוויר העולם קודם שימות אחיו, הרי זה זוקק את אשתו לייבום.  ואם היה לו אח מן השפחה, או מן הנוכרית--אינו אחיו לדבר מן הדברים, ואינו זוקק את אשתו; ואף על פי שהייתה לידתו בקדושה, הואיל והייתה הורתו שלא בקדושה, אינו אחיו.
ח  [ז] אחים מן האם--אינן חשובין אחים אלא לאבילות, ולעדות; אבל לעניין ירושה, או לייבום וחליצה--הרי הן כמי שאינן, שאין אחווה אלא מאב.  [ח] גרים שנתגיירו, ועבדים שנשתחררו--אין להן אחווה כלל, והרי הן כזרים זה לזה.  ואפילו אחד מהן הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה--הרי הן כזרים; ואפילו תאומים ונולדו בקדושה, אין ביניהן אחווה--עד שתהיה הורתן ולידתן בקדושה.