האם לאנשים שלא נראים או מתנהגים כמו סיפורי ההצלחה הקאלסיים - יש סיכוי שם בחוץ? איך אנשים מפונמים אמורים להשתלב בעולם הזה? האם מוטיבציה צריכה לבוא מבפנים או מבחוץ? איזה מקום יש לפגיעות ופתיחות במקום העבודה? ובין מנהלת למנוהל? ומה זה אומר לראות את העובדים שלך בעיניים טובות?
בראש שלנו יש דמות של איך נראים יזמים מוצלחים. אבל במציאות - יש המון סיפורי יזמות אמיתיים. של אנשים שלאו דווקא נופלים למשבצת הסטנדרטית שיש לנו בראש. יכול להיות שהם מופנמים, או שהם מרגישים לא ראויים, שונים - או ״לא טובים מספיק״ בגיוס כספים או בניהול. ובכל זאת - הם ממשיכים ויוצרים את סיפור היזמות שלהם. 
איריס שור היא יזמת סדרתית. הקימה 3 סטארטאפים, מתוכם שניים רשמו אקזיטים (האחרון נמכר לפני שנה ללינקדאין). ועדיין, היא מרגישה שהיא לא טובה בגיוס כספים. בספר החדש שלה, שנקרא ״סיפור יזמות אמיתי״, היא נפתחת בצורה הכי כנה ואותנטית שיצא לי לראות, ומספרת על העלילות של מי שהוא לא הפרופיל היזמי המדומיין. איך מתמודדים עם הקולות הפנימיים שאת לא ראויה להצליח? או עם ההרגשה שאת לא הטיפוס הזה שנכנס לחדר ומדבר בביטחון עם כריזמה שופעת? 
דיברנו על אנשים שהם לא הפרופיל הסטנדרטי להצלחה, ואיך הם בכל זאת מצליחים. ועל איך להישאר מי שאת, ואיך זה יכול לעזור גם במקומות שבהם מעודדים אותנו לשים מסכות.
 
הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה