היא כבר לא יו"ר מרצ (למרות שאף אחד לא יודע לומר מי כן), היא עדיין שמאלנית, היא לא חושבת שצריך לדבר עם נתניהו בבית הנשיא ולא מוצאת יותר מדי זמן לחשבון נפש על הקו שהשמאל הלך בו במשך עשורים. עשורים שבהם איבד חלקים גדולים בעם, שהלכו למרכז ולימין - ונטשו את רוח אוסלו. כשהזכרתי לה את השמאל המתאבד - היא שלפה סכין ארוכה, והתלוננה שלא שוחטים אותי מספיק בשמאל. זהבה גלאון מאמינה שאין למרצ מה לרוץ יותר לבד, שכל מפלגות השמאל צריכות להתאחד. והיא חושבת שהכיבוש עדיין צריך להיות נושא מרכזי באג'נדה של ה"שמאל". ולא תאמינו, היא ממש לא חושבת שצריך להחליף את העם - ולכן היא אופטימית